ראיון: סטפני פיליפס על “הקצב של פריז” של סוס האפל

פוסט זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים

הקצב של פריז מספר 1

הקוראים מכירים את סטפני פיליפס ככותבת הבעיטה בקרח, שטן בפנים ויצא. כעת היא מפנה את תשומת לבה לסיפורו של הרוצח הסדרתי מרסל פטיוט ב”קצב פריז של סוס אפל. פיליפס שיתף לאחרונה יותר על הסיפור המסקרן הזה עם רוג’ר אש של ווסטפילד.

ווסטפילד: מדוע החלטת לספר את הסיפור הזה?

סטפני פיליפס: כשלמדתי על מרסל פטיוט, ידעתי שיש לספר את הסיפור. אתה יכול לקרוא פרטים על המקרה באופן מקוון, אבל יש משהו שלדעתי הערות המקרה מתגעגעים לפשוט להציג עובדות. סיפור זה עוסק בציד רוצח סדרתי בעיר שנכבשה על ידי נאצים – אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה הצרפתית (באמת, ההיסטוריה העולמית כתיבה גדולה). המקרה הזה הוא כל כך הרבה יותר מרוצח סדרתי, ואני חושב שזו הסיבה שזה בלט לי.

ווסטפילד: כמה מחקר עשית עבור הקומיקס?

פיליפס: ביליתי כשנה רק בחקר המקרה הזה לפני שאי פעם העלה עט על הנייר. אני מאוד נהנה לחקור ובהחלט ירדתי כל חור ארנב שיכולתי למצוא.

ווסטפילד: כמה מהסיפור הסופי ההמצאה שלך וכמה ההיסטוריה? האם זה מאתגר לשים איזון בין השניים?

פיליפס: הצוות כולו עשה כמיטב יכולתנו כדי לשמור על המידע מדויק. כמובן שיש שינויים וחירויות שעלינו לקחת בהתחשב בהיקף הסיפור (5 גיליונות) בהשוואה להיקף פשעיו של פטיוט. במקום ליצור סיפור שנמצא לחלוטין בעובדות על המקרה, אז באמת ניסיתי לכתוב משהו שאתה לא יכול למצוא במאמר בוויקיפדיה. פירוש הדבר היה לשאול הרבה שאלות על האנשים החיים בעיר הכבושה. איך העיר הגיבה לפטיוט? איך היה לבלש לפעול בעיר כבושה? מה קורה כשאנשים שוכחים איך להיות אמפתיים? בעוד שהצוות היצירתי כולו ניסה להיות נאמן ככל האפשר לחומר ההיסטורי, המטרה הגדולה יותר שלנו הייתה לספר סיפור שמחזיק מראה למי שמקובל ומספק תזכורת לגבי סכנות השתיקה.

הקצב של פריז מספר 2

<ווסטפילד: מיהם הקוראים של הדמויות הראשיות ייפגשו? פיליפס: הסיפור עוקב אחר הבלש ז'ורז '-ויקטור מסו ובנו ברנרד. מאסו הוא בלש צרפתי מנוסה שמתקשה להטיל את הגסטאפו תוך ניסיון לפתור את מקרה הפטיוט. ברנרד, סטודנט למשפטים, משמש כמועצה הנשמעת של אביו. ממש התעניינתי לכתוב על המאבקים של מאסו עם גידול בנו במהלך כמה מהאירועים המחרידים ביותר בהיסטוריה האנושית ואיך המערכת היחסים הזו עשויה להיראות תחת לחץ של המקרה והכיבוש. ווסטפילד: אתה עובד עם האמן דין קוצץ. מה אתה יכול לומר על שיתוף הפעולה שלך? פיליפס: חלק, באמת. דין הוא מספר סיפורים מדהים והספר הזה נראה כמו יצירת אמנות. דין היה בדיוק בחירה כל כך ברורה עבור הספר והוא גרם לפנים להיראות טוב יותר ממה שיכולתי לדמיין אי פעם. היה לנו ממש מזל שקיבלנו את ג'ייסון וורדיי על צבעים וכיתוב טרוי פיטרי. גם ג'ייסון וגם טרוי מוכשרים ביותר ואני לא יכול לחכות לקוראים לראות מה הצוות יצר. ווסטפילד: יש הערות סגירה? פיליפס: העבודה על הספר הזה משמעותה לי הרבה. יש לי מזל שיש לי צוות יצירתי כה מדהים שעובד איתי על הספר הזה, והתמיכה של Dark Horse הייתה ממש נהדרת. כשהתחלתי לכתוב, ממש לא ציפיתי שאלמד על ההיסטוריה המשפחתית שלי בתהליך. הצד של אמי במשפחה הוא יהודי והיו לי קרובי משפחה בהולנד במהלך מלחמת העולם השנייה, כמו גם משרתים בצבא ארה"ב. אני מקווה שהסיפור מאפשר לכולם את ההזדמנות להתחבר להיסטוריה בדרך שעשיתי.