עיר רדופה (ביקורת קומיקס)

ספר זה היה הגשה, וקשה להשיג טעם טוב לגיליון יחיד של קומיקס – במיוחד כששלחת לך רק גיליון מס ‘2. אבל ממה שאני אוסף, מספר 1 התגעגעתי לחשיפה של הרעיון: NYCPD טום וואלן נורה בראשו וכעת הוא מגן על ניו יורק מפני אלת מוות אירית, רוח רפאים ועוד דברים אחרים שהולכים בולטים בלילה ו ופושעים חסרי רחמים שכמובן מפחידים כמו כל דבר טבעי. ואנחנו באמצע מהומה מירוץ בהארלם. ויש כמה שוטרים מושחתים.

יש מגרש נוראי בחיפוש טיילור, פיטר ג’ונסון וספרו של מייקל ראיין, ב- Aspen Press, שהפחות שבה הם האמנות. לריאן יכולת פנטסטית לגרום לבני אדם להיראות “אמיתיים” ו”מצמררים אמיתיים “בו זמנית, בעיקר על ידי בילוי זמן על פרצופים. פרצופים הם משהו שאומני קומיקס רבים מדי מתעלמים או מסתתרים בצל. אבל יש מעט מאוד צל ביצירתו של ראיין. ובכל זאת, הוא עדיין יכול לעשות אימה. די טוב.

קשה להבין את הכתיבה מהנושא האחד הזה, במיוחד מכיוון שהקונספט כל כך עשיר והעלילה מתפתחת בקצב שבירה יפה. לא שאני מתלונן: אתה די פועל מעמוד ראשון, לעולם לא מאט.